הילד שלנו הוא היחיד והמיוחד - העמותה לשגשוג וביטחון
חזרתי עכשיו ממפגש נוסף של האקדמיה להורים בסניף הרצליה עם המנחה המדהים והאהוב עלינו כל כך, קובי חליפה. נושא השיעור היום היה: "מה הפתרון שעובד עם ילדים יותר טוב מענישה, איך לגדל ילד שאהוב על חבריו ועל עצמו ומהי הדרך הכי יעילה למנוע מהילד לשקר לנו."
תכונה 11: במקום להתרכז בהעברת ביקורת וענישה... היית מעדיף שאנשים יהיו סלחנים.
סלחן = אדם שלא שומר טינה, מוותר, מתפייס, מוכן להשלים, יודע לתת חמלה, לא שומר על הכעס, העלבון והרוגז, לא פועל מהדחף של נקמה.
הרבה פעמים אנו מענישים את הילדים שלנו... ולפעמים אפילו בעונשים לא סבירים. וראינו שכאשר אנו מענישים את הילדים שלנו... אז בעצם שנינו נענשים... ושנינו יורדים ב"סולם האושר". לכן, כדאי לנו מעכשיו והלאה להיות יותר סלחנים לילדינו!
אנו יכולים לעשות זאת ע"י: שיחה איתם, הקשבה לצד שלהם, לראות ביחד מה נעשה לא בסדר... ולהגיע להסכמות איך אפשר לא לחזור על זה, להיכנס לפרופורציות ולראות אם הדבר הוא באמת קריטי או לא.
אחד הכלים החזקים שעוזר לנו להיות סלחנים הוא: לשים את עצמנו במקומו של הילד שלנו... לראות מה הייתי עושה במקומו... ואיך הייתי רוצה שיתייחסו אלי באותו מקרה!
אבל דבר אחד אנו צריכים לזכור ואסור לנו לשכוח: הילד שלנו הוא היחיד והמיוחד ורק שלנו... ואי אפשר להחליף אותו.
כאשר מגיעים עם הילדים לסיטואציה שמאבדים שליטה - במצבי לחץ או כשרעבים או עייפים או חולים או כאשר יש אובדן קשה - עלינו להתעלות על עצמנו... כי אי אפשר לחנך במצבים האלה!
בשיעור המבוא למדנו שב"סולם החיים" יש דרגות שונות... כאשר אנו שואפים שילדנו יהיה הכי למעלה ב"סולם"!
גם בתחתית ה"סולם" יש דרגות שונות... כאשר הכי נמוך זה להיות אפטי... כלומר: שהאדם איבד עניין בחיים! מעל האפטיה נמצא הדיכאון, מעליו הצער הכבד, מעליו הפחד ומעליו הכעס! לכן, כאשר הילד שלנו כועס... עלינו להבין שזה הרבה יותר טוב מזה שהוא אפטי (כי הוא כבר כמה שלבים יותר גבוה ב"סולם")... ואנו רק צריכים לחכות ולעזור לו לעלות עוד ב"סולם החיים" - לכיוון האושר והשמחה.
אנו גם צריכים להיזכר שכאשר אנו בילדותנו עשינו משהו רע או כשלא היינו צייתנים... והענישו אותנו - זה לא עזר... אלא עשה את ההפך.
אם נתנהג אל הילדים שלנו ביותר סלחנות... הילדים שלנו ירגישו יותר טוב, ירצו לרצות אותנו, יעריכו אותנו יותר, ירצו לשתף אותנו, יהיו עם יותר בטחון עצמי... ועם הזמן הם יפסיקו לעשות את אותן טעויות ואותן התנהגויות... כי הם יאמינו בנו וידעו שלא משנה מה הם יעשו... אנחנו תמיד נהיה שם/פה בשבילם... וכמו כן, הם גם ילמדו לסלוח לנו על מחדלים שלנו.
תכונה 12: אפשר שנרצה שאנשים יהיו כלפינו נדיבים, לא שפלים ולא קמצנים!
שפל = אדם מרושע, ראוי לבוז וגס רוח.
קמצן = אדם שלא אוהב לתת מעצמו לאחרים... ברכוש ו/או ברגשות.
נדיב = אדם עם לב גדול ורחב, נותן מעצמו... גם מעבר למה שאתה מצפה, עוזר מתוך רצון טוב, נותן לאחרים בלי כוונה לקבל תמורה, בעל אצילות רוח שמעידה על טוב לב.
כאשר אנו נדיבים... ההרגשה שלנו היא מדהימה... ואנו מרגישים בעלי ערך. מי שנדיב נמצא במצב שהוא גורם על הסיטואציה ושולט בה, ומי שקמצן הוא רק התוצאה! כמו כן, האדם הנדיב זוכה להמון אהדה מהסביבה!
לכן, בכל מצב... עלינו לחשוב איך היינו רוצים שיתנהגו אלינו... וכך להתנהג לילדינו, וגם לזכור שעוד כמה שנים - כאשר נזקין - הילדים שלנו יתנהגו אלינו כמו שאנו התנהגנו אליהם... והרי אנו רוצים להזדקן בשיבה טובה... בדיור מוגן נעים ומכובד.
תכונה 13: שאיפתנו יכולה להיות שאנשים יאמינו לנו ולא יטילו בנו ספק כל הזמן! הטלת ספק וחוסר אמון גורמים להרגשה מאוד לא טובה!
אנו כהורים מטילים ספק בילדינו בכל מיני מקרים: "הכנת שיעורים?" "יש שיעורים?" "התקלחת?" "צחצחת שיניים?" ועוד... וכאשר אנו מטילים בילד ספק... אנו כאילו אומרים לו: "אתה שקרן... ואין לנו אמון בך"! ומה שקורה במקרה זה הוא: ש"הכותרת" שקרן כבר נמצאת... וצריך רק להכניס לשם יותר תוכן! וכך הילד הופך בעצם ל"שקרן מדופלם".
אם לא נטיל ספק בילד ונאמין לו ובו... אז הוא לא ירצה ולא יזדקק לשקר לנו, הוא ישתף אותנו, וירגיש יותר ביטחון.
להאמין = לחשוב שמשהו הוא אמיתי ונכון, לסמוך על מישהו, לקבל את הדברים שלו ולחשוב שהם נכונים.
כדאי להאמין לילד על חוויות שהוא מספר שעברו עליו... ולא לבטל אותן בזלזול! כמו כן, כדאי שתהיה לנו תקשורת פתוחה איתו... ואז לא נצטרך לבלוש ולעקוב אחריו - כי הוא יספר לנו מרצונו.
גם אם גילינו שהילד שיקר... אז לא לנזוף בו... אלא לנסות לדבר איתו על כך, לנסות לצמצם את העניין ולגרום לו להבין שהוא לא רוצה לשקר יותר... כי אם לא, אז הוא יצטרך להמשיך ולמצוא שקר חדש כדי להצדיק ולכסות את השקר הקודם!
כאשר נגיד לילד שאנו מאמינים לו, סומכים עליו ומבינים אותו... זה יחזק לו את הצורך לא לשקר, הוא ירצה לשתף אותנו יותר, הביטחון עצמי שלו יהיה גבוה יותר, הוא יהפוך לחבר שלנו וירצה להיות בסביבתנו, והוא יהיה מאושר יותר... בגלל שסומכים עליו!
לסיכום: אנו כהורים צריכים למצוא כל הזמן את המקומות שבהם נוכל לעודד ולחזק את ילדנו!
כמו כן, עלינו לדאוג לא לעשות את ילדנו טועה ולא להוכיח אותו אם הוא שיקר... אלא לדבר איתו על כך וגם לתת לו דוגמא אישית חיובית.
בנוסף, עלינו להיות עם ילדנו: סלחנים, נדיבים ולהגיד להם שאנו מאמינים להם וסומכים עליהם.
השיטה הטובה ביותר לחנך את ילדנו היא: עידוד הפעולות הטובות שהוא עושה ככל האפשר!