קיבלתי מלאי של כלים בחינם - העמותה לשגשוג וביטחון במזרח התיכון
הבוקר הבן שלי, בן ארבע, התעורר בקריזה - הוא רוצה עוגיות יין (כמו שהיו בפסח) ולא מעניין אותו כלום: "אני רוצה עוגיות יין, אני רוצה עוגיות יין, אני רוצה עוגיות יין..." וכן הלאה וכן הלאה בבכי, צרחות, בלי להיות מוכן לעשות כלום - להתלבש לצחצח שיניים... וזה בוקר. כמו כל יום - לחץ!
בעברי הלא רחוק, הייתי פשוט מתעלמת, מלבישה, מצחצחת בכוח מבלי להתייחס לצעקות ולתחנונים.
בעברי הרחוק, הייתי מרחיקה וצועקת בחזרה: "מה אתה מתבכיין כמו תינוק?? אין זה אין. מה אתה לא מבין?? א-י-ן עוגיות יין!!!"
אבל הבוקר, אחרי שלמדתי המון וקיבלתי מלאי של כלים בחינם מהאקדמיה להורים, ירדתי לגובה עיניו של הילד ואמרתי לו בטון רגוע ובטוח: "אני מבינה שאתה רעב. עוגיות יין שאתה מאוד רוצה אין כרגע בבית, יש צ'יריוס וקורנפלקס מאוד טעימים שקניתי אתמול בסופר, אתה רוצה לנסות? גם אחותך קיבלה שקית, זה טעים לה מאוד". הילד, כאילו נגעתי בו בשרביט קסמים, הפך פניו וצהל משמחה: " כן! אני רוצה קורנפלקס חדש".
זהו מכתב אחד מאלפי התגובות, המיילים וההוקרות שקיבלנו באקדמיה להורים. מה דעתך?